ביקור בהר הבית: מידע עדכני, הנחיות וטיפים למטיילים

הר הבית נחשב לאחד האתרים החשובים והמשמעותיים ביותר בעולם מבחינה דתית, היסטורית ותרבותית. עבור היהדות זהו המקום שבו ניצבו בית המקדש הראשון והשני, והוא נחשב למקום הקדוש ביותר. עבור האסלאם זהו מתחם אל־אקצא, הכולל את מסגד אל־אקצא וכיפת הסלע, ונחשב לאתר הקדוש השלישי בחשיבותו לאחר מכה ומדינה. גם עבור הנצרות יש להר הבית ולסביבתו משמעות היסטורית עמוקה בשל הקשר לאירועים מרכזיים מתקופת בית שני. במשך אלפי שנים עמד הר הבית בלבם של אירועים היסטוריים, דתיים ולאומיים, והוא ממשיך להיות מוקד לעלייה לרגל, לתפילה, למחקר ולביקורים של מיליוני אנשים מכל רחבי העולם. ביקור בהר הבית מאפשר להיחשף למקום שבו נפגשים היסטוריה, אמונה ומורשת באופן שאין דומה לו.

ביקור בהר הבית: מסגד אל אקצא

נהלי הכניסה להר הבית

הכניסה להר הבית כפופה לנהלים ולהנחיות של משטרת ישראל והווקף המוסלמי, והם עשויים להשתנות בהתאם למצב הביטחוני, לחגים ולמועדים. לכן מומלץ להתעדכן ביום הביקור בשעות הפתיחה ובהנחיות המעודכנות לפני ההגעה. ככלל, ביקורי לא־מוסלמים מתקיימים בימים ראשון עד חמישי בלבד, ואינם מתקיימים בימי שישי ושבת, וכן בימי חג מוסלמיים ובאירועים מיוחדים. בתקופת שעון הקיץ שעות הביקור הן בדרך כלל 07:30–11:00 בבוקר ו-13:30–14:30 בצהריים, ואילו בתקופת שעון החורף שעות הביקור הן בדרך כלל 07:00–10:30 בבוקר ו-12:30–13:30 בצהריים. בחודש רמדאן ובמועדים מוסלמיים אחרים ייתכנו שינויים בשעות הכניסה ואף ביטול חלון הביקור של שעות אחר הצהריים, ולכן מומלץ לוודא את שעות הפעילות לפני ההגעה.

מבקרים שאינם מוסלמים נכנסים להר הבית אך ורק דרך שער המוגרבים, שאליו מגיעים באמצעות גשר העץ היוצא מרחבת הכותל המערבי, לאחר בידוק ביטחוני. הכניסה אינה כרוכה בתשלום, אולם בשעות העומס עלול להיווצר תור, ולכן מומלץ להגיע לפחות 30–45 דקות לפני פתיחת שער הכניסה. היציאה מן ההר מתבצעת בדרך כלל דרך אחד השערים שקובעת המשטרה בהתאם למסלול הביקור ולשיקולי הביטחון באותו היום. לאורך כל הביקור יש להישמע להוראות השוטרים והמאבטחים, שכן מסלול ההליכה, משך הביקור ואף פתיחת המתחם עשויים להשתנות ללא הודעה מוקדמת.

הכניסה מחייבת לבוש צנוע ומכבד. מומלץ להגיע במכנסיים ארוכים או בחצאית ארוכה ובחולצה המכסה את הכתפיים, ולהימנע מלבוש חושפני או מפריטים בעלי מסרים פוליטיים או פרובוקטיביים. אין להכניס חפצים העלולים להיות אסורים בהתאם להנחיות האבטחה, ובמקרים מסוימים תתבצע בדיקה של תיקים וחפצים אישיים. מומלץ להצטייד בתעודה מזהה או בדרכון, במיוחד עבור תיירים.

חשוב לדעת כי מבקרים שאינם מוסלמים רשאים לטייל ברחבות הפתוחות של הר הבית בלבד. הכניסה למסגד אל־אקצא ולכיפת הסלע אינה מותרת ללא־מוסלמים, והביקור מיועד לסיור בלבד. בהתאם לנהלים הנהוגים במקום, לא־מוסלמים אינם רשאים לקיים תפילה או פולחן גלוי במהלך הביקור, לרבות כריעה, השתחוויה, נשיאת ספרי קודש או תשמישי קדושה באופן העלול להתפרש כמעשה פולחן. בשל רגישותו הרבה של האתר, מומלץ להימנע מוויכוחים, מהפגנות פוליטיות או דתיות, ולהקפיד על התנהגות מכבדת כלפי המתפללים וכלפי יתר המבקרים.

למורי דרך ולקבוצות תיירים מומלץ להכין את חברי הקבוצה מראש לכללי ההתנהגות במתחם, להסביר את משמעותו הדתית וההיסטורית של המקום ואת המגבלות החלות על המבקרים, ולהגיע מוקדם כדי להימנע מעיכובים בבידוק הביטחוני. מאחר שנהלי הכניסה עשויים להשתנות בהתראה קצרה, מומלץ לתכנן מסלול חלופי בירושלים למקרה שהכניסה להר הבית תתעכב או תבוטל באותו יום.

האם יהודים יכולים להתפלל בהר הבית?

סוגיית תפילת יהודים בהר הבית היא מן הנושאים הרגישים והמורכבים ביותר הקשורים למתחם. מבחינה משפטית, בתי המשפט בישראל הכירו בכך שליהודים קיימת זכות עקרונית לתפילה בהר הבית כחלק מחופש הפולחן, אולם נקבע כי ניתן להגביל את מימושה מטעמי ביטחון, שלום הציבור והסדר הציבורי. בפועל, אופן מימוש הזכות נקבע על ידי משטרת ישראל בהתאם להערכת המצב בכל יום.

בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנת 2017 חל שינוי מסוים במדיניות האכיפה, ובמקרים רבים מתאפשרת ליהודים תפילה אישית, שקטה ודיסקרטית במהלך הביקור. תפילה זו נעשית ללא התקהלויות, ללא קריאה בקול רם, ללא נאומים או דרשות, ותוך הקפדה שלא להפריע למבקרים אחרים או ליצור חיכוך במקום. עם זאת, הנהלים עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות, ולכן על כל מבקר להישמע להוראות השוטרים המלווים את הקבוצות. אם מתבקשים להימנע ממעשה מסוים או להמשיך במסלול, יש לפעול בהתאם להנחיות.

חשוב להדגיש כי אין נוהל קבוע המבטיח את אופן התפילה בכל ביקור, והמדיניות עשויה להשתנות בהתאם לשיקולי ביטחון, לעומסים במתחם או לאירועים מיוחדים. לכן, מבקרים המבקשים להתפלל בהר הבית צריכים להתעדכן מראש בהנחיות העדכניות ולהבין שהביקור מתקיים בראש ובראשונה בכפוף לכללי המקום ולהוראות כוחות הביטחון.

מדריך מקוצר למבקר בהר הבית

הר הבית הוא אחד האתרים החשובים והמרתקים בעולם, הן מבחינה דתית והן מבחינה היסטורית. זהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, שבו עמדו בית המקדש הראשון והשני, והאתר השלישי בקדושתו לאסלאם, שבו ניצבים כיום כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא. במשך אלפי שנים היה ההר מוקד לעלייה לרגל, לתפילה, לשלטון ולמאבקים היסטוריים, וגם כיום הוא מהווה אחד המקומות הרגישים והמשמעותיים ביותר בירושלים.

שער המוגרבים - שער הכניסה למבקרים שאינם מוסלמים בהר הבית

מבקרים שאינם מוסלמים נכנסים להר הבית דרך שער המוגרבים, שאליו מגיעים באמצעות גשר העץ הסמוך לרחבת הכותל המערבי. לאחר הבידוק הביטחוני נפתחת לעיני המבקרים רחבת הר הבית – מתחם עצום המשתרע על פני כ־144 דונם, מהגדולים מסוגו בעולם. המתחם מהווה כ - 14 אחוזים משטח העיר העתיקה!

כבר בכניסה כדאי לעצור לרגע ולהביט סביב. הרחבה כולה נבנתה על גבי מפעל הבנייה האדיר של הורדוס, שהרחיב את הר הבית בתקופת בית שני והקים את קירות התמך המרשימים, ובהם גם הכותל המערבי.

המוזיאון האסלאמי

בסמוך לחלקו הדרום־מערבי של ההר נמצא המוזיאון האסלאמי. הוא אינו פתוח באופן קבוע למבקרים, אך כאשר ניתן לבקר בו מוצגים כתבי קוראן עתיקים, כלי מתכת, קרמיקה וחפצי אמנות המספרים את תולדות השלטון המוסלמי בירושלים במשך יותר מאלף שנים.

מסגד אל־אקצא

מסגד אל־אקצא הוא אחד האתרים הקדושים והחשובים ביותר באסלאם, ונחשב לאתר השלישי בקדושתו לאחר המסגד הקדוש במכה ומסגד הנביא במדינה. שמו, שפירושו "המסגד הרחוק ביותר", מקורו בפסוק הראשון בסורת אל־אסראא' (סורה 17) בקוראן: "השבח לאלוהים אשר הסיע את עבדו לילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הרחוק ביותר...". על פי המסורת המוסלמית, זהו המקום שאליו הגיע הנביא מוחמד במסע הלילה (אל־אסראא'), וממנו עלה לשמים במסע העלייה (אל־מעראג') ופגש את נביאי ישראל ואת הנביאים שקדמו לו. מבחינה היסטורית, המבנה הראשון של המסגד הוקם ככל הנראה בסוף המאה ה־7 לספירה ביוזמת הח'ליף האומיי עבד אל־מלכ, ולאחר מכן הושלם והורחב בראשית המאה ה־8 בידי בנו, הח'ליף אל־וליד הראשון.

מסגד אל אקצא

לאורך הדורות נפגע המסגד מספר פעמים ברעידות אדמה, ובהן רעידת האדמה הקשה של שנת 746 ורעידה נוספת בשנת 1033, ולאחר כל אחת מהן שוקם ונבנה מחדש בידי שליטים מוסלמים. בתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית (1099–1187) הוסב המבנה לארמון מלכותי ולאחר מכן שימש כמפקדת מסדר הטמפלרים, שקיבל את שמו מן הזיהוי הנוצרי של הר הבית עם מקום בית המקדש. לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח א־דין בשנת 1187 טוהר המסגד, שוקם והוחזר לשימוש כמסגד. במהלך התקופות הממלוכית, העות'מאנית והירדנית בוצעו בו עבודות שימור ושיפוץ רבות, ובכללן חידוש הפסיפסים, הגגות והעיטורים הפנימיים. אחד האירועים הדרמטיים בתולדותיו היה השריפה בשנת 1969, שהוצתה בידי תייר נוצרי מאוסטרליה וגרמה לנזק כבד, כולל השמדת המינבר המפואר שהזמין צלאח א־דין, שנבנה במקור בידי נור א־דין. בעקבות האירוע הוקם ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC), הפועל עד היום. המבנה הנראה כיום משלב אדריכלות אומיית, פאטימית, איובית, ממלוכית ועות'מאנית, והוא יכול להכיל אלפי מתפללים. אף שמבקרים שאינם מוסלמים אינם מורשים להיכנס אליו, ניתן להתרשם מבחוץ מחזיתו המרשימה, מהכיפה המצופה עופרת וממיקומו בקצה הדרומי של הר הבית – מיקום המדגיש את חשיבותו בלב אחד המתחמים הדתיים וההיסטוריים המשמעותיים בעולם.

אורוות שלמה (המסגד המרוואני)

בפינה הדרום־מזרחית של ההר נמצאים חללים תת־קרקעיים גדולים המכונים "אורוות שלמה". למרות שמם, הם אינם מתקופת שלמה המלך אלא נבנו כחלק ממפעל ההרחבה של הורדוס. כיום משמש המקום כמסגד אל־מרוואני, והוא סגור בדרך כלל למבקרים שאינם מוסלמים.

שער הרחמים

שער הרחמים הוא אחד השערים המרשימים והמסתוריים ביותר בחומת הר הבית. מדובר בשער כפול הפונה מזרחה, לעבר הר הזיתים ונחל קדרון, והוא היחיד מבין שערי ההר שנאטם לחלוטין במשך מאות שנים. המבנה הנראה כיום מתוארך בדרך כלל לתקופה הביזנטית המאוחרת או לתחילת התקופה האומיית (המאות ה־6–7 לספירה), אם כי חלק מחוקרי ירושלים סבורים שהוא משלב גם אבנים ושרידים מתקופת בית שני. לשער שני פתחים מקושתים: הדרומי מכונה שער הרחמים (באב א־רחמה) והצפוני שער התשובה (באב א־תאובה), ושניהם מובילים אל מבנה פנימי בעל אולמות ועמודים מרשימים.

שער הרחמים בהר הבית

לשער הרחמים מקום מרכזי במסורות של שלוש הדתות המונותאיסטיות. במסורת היהודית הוא מזוהה עם השער שדרכו עתידה השכינה לשוב לירושלים, ובהשראת נבואת יחזקאל (פרק מ"ד), שלפיה השער המזרחי ייסגר לאחר כניסת כבוד ה' דרכו. במשך הדורות התפתחה גם המסורת שלפיה מלך המשיח ייכנס לעיר דרך שער זה. מסיבה זו, על פי המסורת, הורה הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר במאה ה־16 לאטום את השער, ובסמוך לו הוקם בית קברות מוסלמי. מקובל לראות בכך גם ביטוי לחשיבותו הדתית של המקום, אם כי החוקרים מציינים שהסיבות לאיטום השער היו ככל הנראה גם ביטחוניות ואדריכליות.

גם במסורת הנוצרית מיוחסת לשער חשיבות רבה. על פי המסורת, ישו נכנס לירושלים מהר הזיתים דרך השער המזרחי בעת כניסתו החגיגית לעיר לפני חג הפסח, אירוע המצוין כיום ב"יום ראשון של הדקלים" (Palm Sunday). בשל כך נתפס השער כסמל לכניסת המשיח ולגאולה העתידה, ובכמה מן הזרמים הנוצריים קיימת אמונה כי בבוא העת ישוב ישו לירושלים דרך אותו שער. עולי רגל נוצרים רבים עוצרים מול השער בעת ביקורם בהר הזיתים, ומתבוננים לעברו כחלק ממסלול הצליינות שלהם.

במסורת המוסלמית נקרא השער באב א־רחמה (שער הרחמים), והוא קשור לאמונות הנוגעות ליום הדין. לפי מסורות אסלאמיות שונות, האזור שממזרח להר הבית יהיה אחד המקומות שבהם יתכנסו בני האדם לקראת המשפט האלוהי, ולכן נודעת לשער ולסביבתו קדושה מיוחדת. המבנה הצמוד לשער שימש לאורך התקופות גם כאזור תפילה ולימוד, והוא ממשיך להיות בעל חשיבות דתית עבור המוסלמים.

מול שער הרחמים נשקף אחד הנופים היפים בירושלים: הר הזיתים, נחל קדרון, גן גת שמנים ובית הקברות היהודי העתיק, שבו קבורים אישים מרכזיים בתולדות העם היהודי. נקודת התצפית ממחישה את הקשר ההיסטורי והדתי העמוק שבין הר הבית להר הזיתים, קשר המשתקף במסורות, בנבואות ובאמונות של שלוש הדתות לאורך אלפי שנים.

בתי הקברות שבהר הבית

ברחבי הר הבית פזורים מספר מתחמי קבורה מוסלמיים, בעיקר לאורך הדופן המזרחית והצפונית של המתחם. אף שהר הבית מזוהה בעיקר עם המבנים המונומנטליים שבו, בתי הקברות מהווים חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המקום ומעידים על מעמדו הקדוש באסלאם במשך יותר מאלף שנים. לאורך הדורות ביקשו שליטים, אנשי דת, מלומדים ומשפחות מיוחסות להיקבר בסמוך למסגד אל־אקצא ולכיפת הסלע, מתוך אמונה שהקרבה למתחם הקדוש היא זכות גדולה ובעלת משמעות רוחנית, במיוחד בהקשר למסורות האסלאמיות על יום הדין.

אחד האזורים הבולטים הוא בית הקברות באב א־רחמה, המשתרע לאורך החומה המזרחית של הר הבית, בין שער הרחמים לבין הפינה הדרום־מזרחית של המתחם. במקום קבורים אישים מוסלמים חשובים מתקופות שונות, והוא משמש עד היום כבית קברות פעיל בחלקו. על פי המסורת המוסלמית, לאזור זה חשיבות מיוחדת בשל הקשר המיוחס לו לאירועי אחרית הימים וליום הדין, ולכן במשך מאות שנים ביקשו רבים להיטמן בו.

בין הקברים הידועים במתחם נמצא קברו של השריף חוסיין בן עלי, מנהיג המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה ומלך חג'אז. חוסיין בן עלי היה אביהם של שני מייסדי בתי המלוכה ההאשמיים – המלך פייסל הראשון בעיראק והמלך עבדאללה הראשון בירדן – והוא גם סבו של המלך חוסיין, אביו של המלך עבדאללה השני. לאחר מותו בשנת 1931 הובא לקבורה בסמוך למסגד אל־אקצא, בהתאם למעמדו הדתי וההיסטורי בעולם הערבי והאסלאמי. קברו הוא אחד הבולטים והמטופחים במתחם, ומהווה סמל לקשר ההיסטורי המתמשך בין בית המלוכה ההאשמי לבין המקומות הקדושים בירושלים.

סמל המלוכה הירדני על שער קברו של השריף חוסיין בן עלי בהר הבית

במתחם הקבורה ניתן למצוא גם קברים של בני משפחת אל־חוסייני, מן המשפחות הירושלמיות הבולטות והמשפיעות ביותר במאות האחרונות. בני המשפחה מילאו לאורך התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט הבריטי תפקידים מרכזיים בניהול ההקדשים (הווקף), במוסדות הדת ובחיים הציבוריים של ירושלים. בין הדמויות הידועות במשפחה נמנים ראשי עיר, שופטים, אנשי דת ומנהיגים פוליטיים, ובהם גם המופתי של ירושלים בתקופת המנדט, חאג' אמין אל־חוסייני. קברי בני המשפחה פזורים במספר אזורי קבורה סביב הר הבית ומשקפים את מעמדה ההיסטורי של המשפחה בעיר.

במהלך הסיור ניתן להבחין במצבות אבן פשוטות לצד קברים מפוארים יותר, שחלקם נושאים כתובות בערבית הכוללות פסוקי קוראן, תפילות ותארי כבוד של הנפטרים. עבור מורי דרך ומבקרים, בתי הקברות מספקים הצצה נוספת לתולדות ירושלים בתקופות האיובית, הממלוכית, העות'מאנית והמודרנית, וממחישים כיצד הר הבית שימש במשך מאות שנים לא רק כמקום תפילה, אלא גם כמוקד שלטוני, דתי ומשפחתי עבור האליטות המוסלמיות של העיר והעולם הערבי.

כיפת הסלע

כיפת הסלע היא ללא ספק המבנה המפורסם ביותר בירושלים ואחד מסמליה המוכרים בעולם. המבנה נבנה בשנת 691 לספירה והוא מהווה יצירת מופת של האדריכלות האומיית.

במרכזו נמצאת אבן השתייה – סלע שלו מיוחסת קדושה רבה. על פי המסורת היהודית זהו המקום שבו עמד קודש הקודשים בבית המקדש, ואילו לפי המסורת המוסלמית ממנו עלה הנביא מוחמד לשמים.

מבקרים שאינם מוסלמים אינם רשאים להיכנס אל המבנה, אך ניתן להקיף אותו ולהתרשם מאריחי הקרמיקה הצבעוניים, מהפסיפסים ומהכיפה המוזהבת המרשימה.

הכתובות בערבית

אחד הדברים שכדאי לשים לב אליהם במהלך הסיור הוא הכתובות בערבית המעטרות את המבנים. מעל פתחים, על קירות ובחזית כיפת הסלע מופיעים פסוקי קוראן וכתובות הקדשה לשליטים שבנו ושיפצו את המתחם. הכתובות כתובות בקליגרפיה מרהיבה ומשמשות גם כיצירת אמנות וגם כמקור היסטורי חשוב להבנת התפתחות הר הבית לאורך הדורות.

כיפת השלשלת

ממערב לכיפת הסלע ניצבת כיפת השלשלת – מבנה קטן ופתוח הנתמך בעמודי שיש. על פי מסורת מוסלמית קדומה הייתה כאן שלשלת שהבחינה בין אמת לשקר. כיום זהו אחד המבנים העתיקים ביותר במתחם, והוא מאפשר מבט יפה במיוחד אל כיפת הסלע.

המאזנים (הקשתות)

סביב הרחבה המרכזית ניצבות קשתות אבן מרשימות המכונות "המאזנים". הן נבנו בעיקר בתקופה הממלוכית ומשמשות כשערי כניסה אל הרחבה המוגבהת שעליה ניצבת כיפת הסלע. עבור המבקר הן מהוות נקודת צילום נהדרת, הממסגרת את כיפת הסלע בצורה מרשימה.

הקשתות בהר הבית

השערים של הר הבית

להר הבית שערים רבים, שרובם משמשים כיום את הציבור המוסלמי. לכל שער שם וסיפור משלו, ובהם שער השלשלת, שער הכותנה, שער הברזל, שער החשוך ושער הרחמים. שער המוגרבים הוא היחיד שדרכו נכנסים כיום מבקרים שאינם מוסלמים.

"שער הנאזר" או "שער הממונה/המפקח".

מצודת אנטוניה

לקראת סיום הביקור כדאי להביט לעבר הפינה הצפון־מערבית של ההר, שם עמדה בעבר מצודת אנטוניה שבנה המלך הורדוס. המצודה שימשה את חיל המצב הרומי והשקיפה על רחבת בית המקדש, כדי לאפשר שליטה על הנעשה במקום בתקופות של עומס ועולי רגל. כיום כמעט שלא נותרו ממנה שרידים גלויים, אך חשיבותה להבנת ירושלים של ימי הבית השני רבה מאוד.

שרידי בית המקדש בהר הבית

למרות החשיבות העצומה של הר הבית כמקום שבו עמדו בית המקדש הראשון והשני, כמעט שלא ניתן לראות כיום שרידים גלויים מתקופות אלו על פני רחבת ההר. הסיבה לכך היא שבמשך כ־2,000 השנים האחרונות עבר המתחם שינויים רבים: לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה בידי הרומאים, נבנו במקום מבנים חדשים בתקופות הביזנטית, האומיית, הממלוכית והעות'מאנית, שכיסו או שילבו את השרידים הקדומים. עם זאת, חוקרים סבורים שמתחת לריצוף הנראה כיום השתמרו שרידים ארכאולוגיים משמעותיים של מתחם בית המקדש, ובהם יסודות, קירות תמך, בורות מים ומתקנים מתקופת הבית השני. מאחר שהר הבית הוא אתר קדוש ורגיש מבחינה דתית ומדינית, לא נערכו בו חפירות ארכאולוגיות שיטתיות, ולכן הידע על השרידים מבוסס בעיקר על מקורות היסטוריים, תיאורי נוסעים, ממצאים שהתגלו סביב ההר ומחקרים אדריכליים.

שרידי בית המקדש הנראים כיום בהר הבית

לצד זאת, ברחבי הר הבית ניתן להבחין במספר אבנים ופריטי בנייה קדומים המשולבים במבנים המאוחרים יותר. חלק מאבני הגזית הגדולות, במיוחד באזורי קירות התמך, מתוארכות לתקופת הורדוס, אשר הרחיב את הר הבית בסוף ימי הבית השני והעניק לו את ממדיו הנוכחיים. בנוסף, ניתן לראות ברחבי המתחם בורות מים עצומים, חלקם חצובים בסלע עוד מימי הבית השני, ששימשו לאגירת מי גשמים עבור צורכי המקדש ובהמשך המשיכו לשמש גם את המבנים המוסלמיים. עבור המבקר, השריד המרשים ביותר מתקופת בית המקדש אינו נמצא למעשה על רחבת ההר עצמה אלא בקירות התמך המקיפים אותה – ובראשם הכותל המערבי, שהוא חלק ממערכת התמיכה שבנה הורדוס סביב רחבת המקדש. עובדה זו ממחישה כי אף שהמקדש עצמו אינו עומד עוד על תילו, הר הבית כולו הוא למעשה השריד ההיסטורי החשוב ביותר של מתחם המקדש הקדום.

ממצאים מתקופת בית המקדש מפרויקט סינון עפר הר הבית

אף שלא נערכו חפירות ארכאולוגיות מסודרות ברחבת הר הבית עצמה, בעשורים האחרונים התגלו ממצאים חשובים במסגרת פרויקט סינון עפר הר הבית. מקורם של הממצאים באדמה שהוצאה בסוף שנות ה־90 במהלך עבודות להרחבת המסגד המרוואני (המכונה גם "אורוות שלמה") בפינה הדרום־מזרחית של הר הבית. במהלך העבודות פונו אלפי טונות של עפר אל מחוץ להר, מבלי שנערך בהן תיעוד ארכאולוגי שיטתי. בעקבות זאת הוקם בשנת 2004 פרויקט הסינון ביוזמת הארכאולוגים ד"ר גבריאל ברקאי וזחי דביר (צוויג), במטרה להציל ולחקור את הממצאים שהיו מעורבים באדמה שהוצאה מן ההר.

במהלך שנות הסינון נמצאו מאות אלפי פריטים מתקופות שונות – החל מתקופת הברונזה ועד התקופה העות'מאנית. בין הממצאים שיוחסו לתקופת הבית הראשון והשני נמצאו שברי כלי חרס, מטבעות, משקולות אבן, ראשי חצים, חרוזים, חותמות וטביעות חותם (בולות), אבני פסיפס, פריטי ריצוף צבעוניים, שברי כלי אבן האופייניים לימי הבית השני וכן אלמנטים אדריכליים מעוטרים. אחד הממצאים הידועים ביותר הוא טביעת חותם הנושאת את השם "גאליהו בן אימר", שם המוכר גם ממשפחות הכוהנים המוזכרות במקרא, אם כי החוקרים חלוקים בשאלה אם ניתן לקשור אותה לאותה משפחה באופן ודאי. כן התגלו מטבעות מתקופת החשמונאים ומהמרד הגדול נגד רומא, המעידים על הפעילות הענפה שהתקיימה בהר הבית בימי הבית השני.

חשוב לציין כי מאחר שהעפר הוצא מהר הבית ללא תיעוד של שכבותיו הארכאולוגיות, לא ניתן לדעת מה היה מיקומם המקורי של רוב הממצאים, ולכן ערכם המחקרי שונה מזה של ממצאים שהתגלו בחפירה מסודרת. למרות מגבלה זו, החוקרים מסכימים כי הפריטים עצמם אותנטיים ומספקים עדות חשובה לפעילות האנושית הענפה שהתקיימה בהר הבית לאורך אלפי שנים. פרויקט הסינון ממשיך גם כיום, והוא נחשב לאחד ממפעלי ההצלה הארכאולוגיים הגדולים שנערכו בישראל, תוך תרומה משמעותית להבנת תולדותיו של אחד האתרים החשובים בעולם.

סיום הביקור בהר הבית – לאן ממשיכים מכאן?

בסיום הסיור בהר הבית היציאה מתבצעת דרך אחד השערים הפתוחים, בהתאם להנחיות המשטרה והווקף באותו היום. במקרים רבים מבקרים שאינם מוסלמים יוצאים דרך שער השלשלת או שער הכותנה, המובילים ישירות אל סמטאות הרובע המוסלמי, אך לעיתים ייתכן שהיציאה תופנה דרך שער אחר בהתאם לשיקולי ביטחון וניהול המבקרים. לכן מומלץ שלא לתכנן את המשך הסיור לפי שער יציאה מסוים, אלא להיות ערוכים לשינויים.

לאחר היציאה מומלץ להמשיך רגלית אל אתרי העיר העתיקה הסמוכים. רבים בוחרים לרדת אל הכותל המערבי, הנמצא במרחק דקות הליכה ספורות, ולהשלים בכך את הביקור במתחם הר הבית. חובבי הארכאולוגיה יכולים להמשיך אל הגן הארכאולוגי – מרכז דוידסון, שבו נחשפו הרחוב ההרודיאני, גרם המדרגות הדרומי וממצאים מרשימים מתקופת בית המקדש השני, המסייעים להבין כיצד נראה המתחם בימי קדם.

אפשרות נוספת היא לטייל בסמטאות הרובע המוסלמי, לבקר בשוק הצבעוני שלאורך רחוב הגיא, בכנסיית אנה הקדושה, בבריכת בית חסדא ובתחנות ויה דולורוזה, או להמשיך אל הרובע הנוצרי ולבקר בכנסיית הקבר. מי שמעוניין להעמיק בהיסטוריה של ירושלים יכול להמשיך גם אל מנהרות הכותל, המספקות מבט ייחודי על יסודותיו של הכותל המערבי ועל מפעל הבנייה האדיר של הורדוס.

לסיכום הביקור בהר הבית

הביקור בהר הבית הוא הרבה מעבר לסיור באתר היסטורי – זהו מפגש עם אחד המקומות המשפיעים ביותר על תולדות האנושות, שבו נפגשות ההיסטוריה, הארכאולוגיה והאמונה של שלוש הדתות המונותאיסטיות. בכל פינה במתחם ניתן לגלות שכבה נוספת מסיפורה של ירושלים: מימי בית המקדש הראשון והשני, דרך התקופה הרומית והביזנטית, ועד לימי הח'ליפים האומיים, הממלוכים, העות'מאנים והעת החדשה. המבנים המרשימים, הכתובות העתיקות, הרחבות העצומות והנוף הנשקף אל העיר העתיקה והר הזיתים ממחישים את ייחודו של המקום ואת חשיבותו לאורך אלפי שנים.

אין תחליף לסיור מודרך עם מורי דרך מנוסים המכירים את ההיסטוריה, הארכאולוגיה והמסורות של הר הבית. במהלך הסיור תגלו את הסיפורים שמאחורי המבנים, תבינו את משמעותם של האתרים המרכזיים ותיחשפו לפרטים שרוב המבקרים כלל אינם מבחינים בהם. אם אתם מעוניינים בחוויה מעשירה ומקצועית, מומלץ להצטרף לסיור של "לטייל עם נילי ומעין". לפרטים ולהזמנת סיור ניתן ליצור קשר בטלפון 054-549-5905.